צחוק כשיטת טיפול טבעית לסרטן, חרדות, מחשבות 
אובססיביות ונדודי שינה 
ראיון עם אלכס סטרניק מביא היוגה צחוק לארץ ומראשוני המורים בתחום
תרפיה בצחוק מעניקה לאדם כלים לתרגל צחוק בלתי מותנה ולבחור "להרגיש טוב" 
ללא תלות בנסיבות חיים או אנשים בסביבתו. אלכס סטרניק – מומחה לתרפיית צחוק 
מסביר על השיטה ועל יישומיה הרפואיים.
סטרניק: ההבדל בין תרפיה בצחוק לסדנת צחוק מהמקום הבידורי הוא שבתרפית צחוק
האדם לומד איך לבחור בצחוק ברמת היום יום והתרגול שלו לא מותנה בקיומם של 
משתתפים אחרים. מבחינה טיפולית ההשפעה של הצחוק הכי ניכרת על המערכת 
החיסונית. הממצא הזה הוכח כבר מדעית ע"י ד"ר לי ברק מאוניברסיטת לומה לינדה 
בקליפורניה וגם דרך סיפורו של העיתונאי נורמן קאזינס שהשתמש בצחוק למניעת 
כאביו. בתראפיה בצחוק אין זה חשוב באיזו טכניקות משתמשים. ניתן להשתמש ביוגה 
צחוק או בהומור או צפייה בסרטים קומיים. מה שחשוב זה המשמעת של האדם במודעות 
למצבו הנפשי: מתי הוא מרגיש עצבות, ייאוש או דכדוך ואז לבחור לשנות את ההרגשה.
לא הגנים כשלעצמם קובעים מחלה או בריאות אלא הביטוי שלהם
זה משול כמובן לתפיסה המדעית החדשה שנקראת אפיגנטיקה )ובתרגום חופשי : "מעל 
הגנטיקה"(. אפיגנטיקה עוסקת בשליטה על ביטוי הגנים: גם אם יש לנו נטייה תורשתית
למחלה עדיין יש לנו את ההחלטה והכח לבחור שהגן הלא רצוי, לא יתבטא ולכן המחלה 
לא תתפרץ. יוגי של צחוק למשל, הוא אדם שיודע איך לצחוק כשרע לו על מנת להרגיש 
יותר טוב בדומה ליוגי שיכול לנשום זמן רב מתחת למים. אחד העקרונות בהם משתמשים 
בתרפיה בצחוק הוא לזייף את הצחוק עד שהוא הופך לאמיתי, היות שהגוף לא יודע 
להבדיל בין "מאולץ" או "יזום" ו"מלאכותי" לבין ה"דבר האמיתי".
fake it till you make it ? שמח להיות רוצה
ברגע שאני מתנהג בגופי כאדם שמח אני נהיה שמח גם בנפשי. התראפיה בצחוק לא נועדה 
כלל להתעלם מהכאב, ולהסתיר אותו, להיפך ישנו קשר מובהק בין הבעת רגשות אחרים 
לבין צחוק כקטרזיס. אך הכאב, העצבות אמורים להיות קצרים ולא מתמשכים.
לא מאוד פשוט לקחת את החיים על קשייהם כנונסנס ולצחוק על כך. איך נראה טיפול 
בצחוק?
לפני החלק המעשי ישנו תיאום ציפיות ביני לבין הפונה, אני מבקש לדעת מה היה רוצה 
להשיג בחייו, מדוע בכלל פנה אלי והאם יש בכוונתו להתחייב ולתרגל בביתו. ישנם 
מצבים בהם תרפיה בצחוק לא תעזור וישנן התוויות נגד אותם אני רוצה לבדוק. בשיעור 
הראשון אנחנו קודם כל עוברים על החלק התיאורטי ועקרונות השיטה ולאחר מכן מתחיל 
התרגול - שמתבצע באמצעות תרגילי צחוק ויוגה צחוק, תרגילי גיבריש ותרגילי 
מימיקה\פנטומימה. מתחילים מתרגילים פשוטים ולא מביכים )הקדמה\היכרות( ולאט לאט 
מתחילים לשחרר את המעצורים ומגיעים לפורקן. מטרת המפגש הראשון היא להוביל את המטופל לקטרזיס -ולחוות את התחושה של מצב הרוח המרומם על מנת לתת לו 
דרייב לתרגל לבד. בנוסף במפגש הזה הוא מצטייד בכלים פרקטיים אותם הוא יכול 
לתרגל לבד בבית. בין התרגילים אנו עושים נשימות עמוקות שכן הנשימות העמוקות גם 
מגרות צחוק אך גם מרגיעות. בין התרגילים אני מתשאל את הפונה לגבי הרגשתו לפני 
ואחרי התרגיל. למה זה חשוב? כדי לגרום לו להיות מודע להרגשה הטובה שהצחוק 
מייצר בגוף )צחוק עושה שינוי כימי בדם( ולחזק את ההנעה )וההנאה( שלו.
איך מתרגלים צחוק בתרפית צחוק?
תרגילי הצחוק כוללים רמות שונות של השתטות או התיילדות כאשר לפי רמת העכבות 
של האדם אני מחליט אלו תרגילים לשלב. תרגילי השתטות באים בשלב המאוחר יותר 
בטיפול. אם הפונה יכול לתרגל עם בן/בת זוג זה נהדר כי כי אז ישנו ספקטרום רחב יותר 
של תרגילים אותם ניתן לעשות מתוך הסדנא- תרגילי צחוק, נשימה, ושינוי בשפת הגוף 
והפנים בזמן הליכה. כמו כן אני מעודד את הפונה להצטרף לקבוצה אונליין בסקייפ 
שמקיימת "פגישות וירטואליות" של צחוק מדי יום.
מי המציא את השיטה של יוגה צחוק ותרפיה בהומור?
שיטת היוגה צחוק נוסדה בהודו במרץ 5991 ע"י ד"ר מאדאן קטריה, רופא פנימי שחקר 
והתעניין בסגולות הצחוק. הוא הושפע מאוד מנורמן קאזינס וסיפור הריפוי שלו וכן 
מהליצנות הרפואית של פאץ' אדאמס. אך ספרה של ד"ר אנט גודהרט "תראפיה בצחוק, 
איך לצחוק על כל הדברים בחייכם- הלא מצחיקים במיוחד" עורר השראה מיוחדת. אנט 
גודהרט פסיכולוגית קלינית שפתחה את האימון בצחוק היא זו שטבעה בספרה ב5911 את 
המונח "זייף את זה זייף את זה עד שזה נהיה אמיתי" -בהקשר לצחוק כמובן, אך שיטתה 
מאוד מתבססת על ניסיונה הקליני כפסיכולוגית, שכן היא הייתה מובילה את מטופליה 
לקטרזיס דרך צחוק או בכי תוך כדי תשאול. ד"ר קטריה הצליח לעניין קבוצת אנשים 
במומביי לפתוח מועדון צחוק בו המשתתפים עסקו בסיפורי בדיחות אחד לשני וצחקו 
מהפאנץ' ליין, בשבועיים הראשונים הייתה נהירה רבה של תושבי השכונה בה גר דר 
קטריה לקבוצה, והלכו ורבו הבדיחות אך לאחר שבועיים הן אזלו, ואי אפשר היה 
להמשיך לצחוק בשיטה זו. האנשים הביעו אכזבה, וד"ר קטריה ביקש מהם להמתין עוד 
יום על מנת שיוכל לשנות את הטכניקה. ד"ר קטריה מצא מאמרים מבוססים על אנ.אל.פי 
בהם נאמר בפירוש שהגוף לא יודע להבדיל בין צחוק מאולץ לבין צחוק אמיתי וטבעי 
)כנ"ל לגבי עצב, דכאון, יאוש ורגשות אחרים וכו( ומצב רוח מושפע מאוד מהתנהגות 
הגוף )העיקרון ביהדות לפיו אחרי המעשים נמשכים הלבבות(. על בסיס זה המציא ד"ר 
קטריה תרגילי צחוק ששולבו עם נשימות עמוקות מזירת היוגה )פראנאימה( וכן מתיחות, 
חלק מהתרגילים נלקחו מההווי והתרבות ההודית )צחוק הלאסי, צחוק הנמסטה, צחוק 
האנומן-אל הקוף וכו(- ואז הוא חזר אל קבוצתו עם השיטה המשודרגת. קטריה הבחין 
שבשיטה זו אחד מדביק את השני דרך קשר העין והתנועה של הגוף. ומשם השיטה של 
יוגה צחוק התפתחה לכל רחבי הודו, בשנים הראשונות דרך מסעותיו של ד"ר קטריה 
לערים שונות על מנת לאמן מנחים ראשונים שיוכלו לפתוח מועדוני צחוק. עד היום 
השיטה מאוד פופולרית בערים הגדולות בהודו כאשר מועדוני הצחוק פועלים מדי בוקר 
בד"כ בפארקים ומרבית המשתתפים הם גימלאים ובני המעמד הבינוני ומעלה.
יוגה צחוק כשיטת טיפול טבעית מגיעה למערב
השיטה הגיעה לראשונה למערב בסוף שנות ה 99- ד"ר סטיב וילסון פסיכולוג קליני 
הביא את ד"ר קטריה לארה"ב ומשם זה התפתח למערב. גרמניה ודנמרק היו הראשונות 
באירופה שאימצו את השיטה בתחילת שנות האלפיים.כיצד תרפיה בצחוק עשויה לרפא חולי סרטן?
דרך חיזוק הכוחות הבונים של הגוף והמערכת החיסונית. סרטן כרוך במאבק בתוך הגוף 
שנוספים לו התמודדויות נוספות ) טיפולים בבתי חולים(. מלחמה מחלישה את המערכת 
החיסונית ובעקבות כך נחלשים כוחות הגוף הטבעיים לריפוי. הכימותרפיה למשל הורגת 
תאים בריאים ולכן המטופלים נחלשים. צחוק הוכח מדעית כמשפר פעילות של מערכת 
החיסון ברמה האקוטית )שחרור תאי הבלע הטבעיים מקרופאג'ים- שבולעים תאים 
סרטניים ומסלקים אותם.
כמו כן מחקרים הוכיחו קשר רב בין חוסר תאי אנ. קיי למצב של סרטן גרורתי. לפי פרופ 
גרשום זייצ'ק חוקר סרטן מהדסה עין כרם, יש לחזק את "חכמת הגוף" בריפוי דרך 
טכניקות שונות וכך להגיע לאיזון אל מול הסרטן, וכן להרדים את הגידול ולאפשר לחיות 
איתו בשלום שנים רבות כאנשים בריאים. הצחוק מחזק את "חכמת הגוף" בתהליך הטבעי 
של ריפוי וחזרה לאיזון. ברגע שהמערכת החיסונית משתקמת הגוף יכול להמשיך לחיות 
כ"בריא" - אפילו אם הגידולים לא נעלמים לחלוטין. המפתח לכך? לתרגל לאורך זמן וכל 
יום. דוד בן יוסף, מחבר הספר "האם יש סיכוי לאהבה", הוא אחד העדויות לאדם 
שהצליח להתרפא או לפחות להרדים את הגידול הממאיר ולהפוך אותו לדבריו לגידול 
מאיר. דוד התחיל לצחוק לפני שני עשורים ויותר לאחר שנתגלו הגידולים והומלץ לנתחו. 
הוא ברח מבית החולים והתרכז בטיפול בעצמו דרך צחוק ואף כתב ספרים רבים על נושא 
הריפוי הטבעי מסרטן
תרפיה בצחוק למחשבות אובססיביות ולחרדה
צחוק מתבסס על מצב תודעתי של "אי מחשבה". אני לא יכול גם לחשוב וגם 
לצחוק. מחשבות אובססיביות לעומת הצחוק מתבססות על "מה יהיה" או "מה היה" ולכן 
צחוק עשוי להיות תרופה טבעית שנוגדת את ייסורי המחשבות הטורדניות שלא מרפות 
מאנשים חרדתיים.
ברגע שאני מזהה מחשבה אובססיבית שבאה ומתחילה להשתלט עלי – כדאי לי כתרופה 
להתחיל לצחוק בצורה הכי "אגרסיבית" והכי "דינמית" – כך אפשר לעצור את התהליך 
המחשבתי והמעגל המכושף של האובססיה. למה זה עובד כל כך נפלא בחרדות? כי צחוק 
זה בעצם "לעשות משהו אחר". לאחר שהצחוק נעשה תרופה שאתה רגיל בה - הדחף 
לחזור לאובססיה הולך ויורד.
כלי תרפויטי נוסף מעולם הטיפול בצחוק הוא לכתוב את מחשבות האובססיה אבל לעדן 
אותן לשפה בלתי מובנת )ג'יבריש(. עצם כתיבת הנונסנס הזו גם מורידה את הדחף 
לאובססיה, וגם מטשטשת את המשמעות שהאונה השמאלית )האונה האנליטית-חושבת-
חרדה( מעניקה לפחדים ולחרדות. למעשה דרך הג'יבריש אנו עושים סובלימציה לשכל 
המתרוצץ ולקשקשת המחשבתית הבלתי פוסקת - ומביעים את הרגש )פחד /כאב / תסכול( 
ללא התכנים )המשמעות( עד שהדחף לאובססיות נעלם.
צחוק כתרופה לנדודי שינה
בסדנת צחוק אנו מגיעים לרמה אירובית גבוהה ופעילות של הגוף ולכן קל יותר להירדם. 
צחק גם מרפה שרירים ואז קל יותר להירדם. לאלו הסובלים מעודף מחשבות לפני השינה 
ולכן מתקשים להירדם מומלץ מאוד לצחוק כיוון שלאחר סשן של צחוק- יש כאמור פחות 
מחשבות מטרידות גם בכמות וגם בעוצמה. תרגיל נוסף המומלץ לנדודי שינה הוא תרגיל נשימה מיוגה שנקרא "זמזום הדבורה" או "ברהמרי". מומלץ לתרגלו ממש לפני השינה 
כי זה תרגיל שמסייע להרפות ולהירדם.
אלו בעיות רפואיות נוספות מקבלות מענה בתרפיית צחוק?
 נוירוזות: אנשים החשים חוסר צחוק פנימי, בדידות ותקיעות
 סכרת: מחקר הראה שצחוק מוריד את רמות הסוכר בדם, רמות הסוכר גם 
נוטות לעלות עם רמות הורמוני סטרס גבוהות בדם.
 מחלת פרקינסון: או לחילופין אנשים בעלי תסמיני פרקינסון )מחלת וילסון(
 אלצהיימר: ישנו קשר בין צחוק לשיפור יכולות הלמידה וזיכרון.
 לחץ דם גבוה: על אף שצחוק מעלה בהתחלה לחץ דם בגלל המאמץ הגופני , 
לאורך זמן הצחוק מגביר את עבודת המערכת הפאראסימפטטית ולכן לחץ הדם יורד. 
אדם הנמצא רוב הזמן במצב רוח חיובי ובמינימום סטרס יחווה לחץ דם נמוך יותר 
אם כי הצחוק לא בא במקום טיפולים אחרים קונבנציונליים.
 אנשים שמרותקים למיטה: תרפיה בצחוק טובה מאוד לכל אותם אנשים 
המרותקים למיטה כיוון שהיא מאפשרת לתרגל מבלי לזוז, לעשות פעילות אירובית 
בפחות מאמץ. צחוק נחשב לפעילות האירובית היעילה הקלה ביותר ולכן על מנת 
לחזק סיבולת לב ריאה אצל אנשים מרותקים, אין דבר מתאים יותר מתרפיה בצחוק
למה השיטה שבתה את ליבך? איך הגעת אליה?
שנים רבות, בגלל הילדות העצובה והטראומטית שלי לא ראיתי שום שמחה וכן הייתי בודד 
מאוד גם בגלל היותי אאוטסיידר בצורת חשיבתי, חיפשתי דרכים רוחניות חיצוניות עוד 
מגיל הצבא. ניסיתי דברים רבים כמו טאי צי יוגה וויפאסאנה-אבל לאף אחת מהשיטות לא 
ממש התחברתי. לאחר סיום לימודי התזונה שלי, רציתי לברוח מפה ולמצוא עבודה 
שתשלב תנועה ושינויים גאוגרפיים ויחד עם זאת אוכל להתבסס עם המקצוע שלמדתי. 
חשבתי על ארגוני סיוע באפריקה- להיות תזונאי שם. את המסע שלי למציאת עבודה 
התחלתי דווקא בהודו ב3992 לשם נסעתי להתנדב כמורה בביה"ס ובית יתומים בבעלות 
משפחה הודית. באחד מן הימים- קראתי בעיתון הבוקר על מכירת ספרים בשפה האנגלית, 
ובעקבות המודעה נסעתי ליריד הספרים הזה. שם ב"מקרה" קלטה עיני ספר שעל כריכתו 
היתה תמונה של אנשים מוציאים לשון. זה היה ספרו של ד"ר קטריה "צחק כל הדרך אל 
הבריאות"- הספר סיקר בהרחבה את תחילת תנועת מועדוני היוגה צחוק בהודו. קניתי את 
הספר, קראתיו ופניתי לדר קטריה בבקשת עזרה להתחיל לתרגל. כשהתחלתי לתרגל עם 
ההודים בוקר בוקר בבנגלור שמתי לב שמייד אני מתחבר לשיטה הטיפולית הזו. בילדותי 
לא צחקתי כלל, לא לימדו אותי לחייך או לצחוק ובכלל ישנו פתגם רוסי האומר: "צחוק 
בלי סיבה הוא סימן לטפשות". אפקט הפרפר הזה המשיך בכך שתרגלתי צחוק בהודו 
בביה"ס בו התנדבתי עם גוססי איידס בהוספיס ויותר מאוחר כשטסתי משם לאתיופיה 
חייתי חצי שנה שם ותרגלתי את השיטה עם הגוססים והחולים. חוץ מזה עבדתי בהתנדבות 
כתזונאי מפקח בארגון savethechildren USA אך תקופה זו של התנסות בשטח לא 
הביאה לי את המשרה המבוקשת. חזרתי לארץ ביוני 3992 והתחלתי את השיטה בארץ 
יחד עם שותפתי דאז ד"ר אוטה לימנט. לאחר מס שנים של תרגול וחקר הנושא ראיתי 
שהצחוק חייב להיות טיפולי ולא בידורי , שכן כבידורי הוא נחשב כ"לא רציני" ו"זול". זו 
הסיבה שסטיתי מהפלטפורמה המקובלת למקום הטיפולי זה שמאפשר לכל אדם לצחוק 
מתוך בחירה ורצון, בכל יום מבלי להיות תלוי בקבוצה במורה בסיבה החיצונית או 
בנסיבות חייו.הנונסנס כטיפול טבעי לגוף ולנפש
דבר נוסף בו התמקדתי היה הנונסנס: איך אדם כן מצליח ,לצחוק" באופן קוגניטיבי ורוחני 
אל מול הפתעות החיים שלעיתים הן בלתי נעימות ) כאשר אנו מתכננים ואלוקים צוחק 
עלינו....( שכן הפתעות חיים רבות וקשות הם אלו שבסופו מורידים את הצחוק הפנימי 
שגם מתבטא בזוויות שפתינו לשני הכיוונים. עיסוקי עם הנונסנס והג'יבריש-
אימפרוביזציה הוא המרכזי בחיי היום.
: אימפרוביזציה קשורה מאוד למושג "צחוק" ואדם שיודע לעשות אימפרוביזציה בחייו 
משתחרר למעשה והופך חופשי כי הוא לא מותנה בתנאים הסביבתיים, הפוליטיים, 
הכלכליים ולכן הוא יודע לצחוק מלמעלה על כל מה שקורה בחייו.
האם יש התוויות נגד לטיפול במחלות באמצעות תרפית צחוק?
לחץ דם גבוה לא מטופל, מחלות לב לא מטופלות, גלאוקומה, טחורים מדממים, ניתוח 
באזור הבטן ובית החזה שנערך לאחרונה גם הוא מהווה קונטרה-אינדיקציה לטיפול 
בצחוק. בנוסף השיטה לא תתאים לכל מי שלא יכול לעשות פעילות אירובית קלה כמו 
הליכה מהירה, אנשים עם בעיה קיימת של הרניה, בריחת שתן וצניחת רחם, אפילפסיה 
לא מאוזנת, הפרעות פסיכיאטריות קליניות לא מטופלות, אסטמה במצב של התקפים 
חוזרים ונשנים והריון בשליש הראשון.
תוכלו ליצור קשר עם אלכס סטרניק )איש מדהים( תזונאי קליני, מאמן בינלאומי 
לתרפיה בצחוק ואמנות הנונסנס. 9132222952