למה עזבה בטי את בעלה ? משהו מרגש לערב פסח
בטי (שם בדוי) אישה נחמדה בת 22 התמידה להגיע למועדון אימון הצחוק שלי בבית עזר מציון 
בבני ברק. בטי מתאמנת רצינית שתרגלה איתי פרק זמן של כשלושה חודשים, התמידה לבוא, 
לבצע כל תרגיל ונשימה, לצחוק הרבה ולהודות לי כל הזמן על "הדבר הנפלא הזה" . בשבוע 
שלפני פסח, לפני כחמש שנים התקשרה אלי בטי ובקשה לשתף אותי בסיפורה האישי. והנה הוא 
כאן לפניכם כלשונו:
"אני רוצה לספר לך משהו שאינך יודעת עלי. לפני כשנה וחצי עזבתי את בעלי, בשל כעס גדול 
מאוד. רבים ניסו לשכנע אותי לשלום בית, אך אני טעונה בכעסים לא הסכמתי לשמוע. במהלך כל 
התקופה הזו התגוררתי אצל בתי הנשואה כאן בבני ברק. 
כשהתחלתי לתרגל במועדון שלך , נפתח לי עולם ומלואו. תרגילי היוגה צחוק חיברו אותי למקום 
רגוע ושלם בתוכי. במיוחד התרגילים של היוגה צחוק לפירוק כעסים, השפיעו עלי. מצאתי את עצמי 
מסתגרת כל ערב בחדרי ומתרגלת מול המראה את תרגיל צחוק הוויכוח, מהפרק של תרגילי בין 
אדם לחברו, ממש דמיינתי שאני עומדת מול בעלי ומתרגלת יחד איתו.
לאט לאט הרגשתי שאני מתרככת ומסוגלת לסלוח. משהו בתוכי נפתח והיום אני מתקשרת לספר 
לך, שהשבוע, לאחר שנה וחצי של פרידה, חזרתי אל בעלי. " חסדי ה' !
בטי עזבה את המועדון וחזרה לעיר מגוריה עם בעלה, אך מתקשרת אלי לעיתים לשאול לשלומי וגם 
לספר לי כי בעלה והיא מתרגלים יחדיו תרגילי צחוק עם תקליטור האימון שלי. חסדי ה' כי לא תמו !
סיפור מרגש שכזה ! ויש לו הדרן.
באותה שנה יצאתי לסיבוב הופעות ברחבי ארה"ב. היה לי צוות שליווה אותי ונהגת. הייתה חוויה 
מרגשת ומעניינת. הפעלתי קבוצות רבות בקהילות חרדיות מגוונות.
בתוך התוכנית קבענו לנו את יום חמישי למנוחה וטיולים. ביום חמישי בבוקר קבלנו שיחה מאישה 
שהשתתפה ערב קודם בסדנא שלנו, המבקשת מאד להזמיננו לסדנא בלת"מית הערב.
וזאת בקהילה שלראשונה אני שומעת עליה – קהילת מונרו. הסברתי לה בעדינות ובאדיבות 
שהערב אנחנו במנוחה, האישה לא מוותרת ומסבירה שמדובר בקהילה חרדית מאד הנמצאת 
במקום מאד סגור ורחוק, ולאור החוויה שלה אמש בסדנא , היא יודעת שזה בדיוק מה שזקוקות לו 
נשות הקהילה שלה וכי תהיה קבוצה ענקית שתגיע. עוד אנחנו תמהות כיצד תצליח לארגן קבוצה
כזו גדולה בתוך יום, ואיך זה בכלל ישתלם וכו', והיא כבר מכתיבה לנו את הכתובת עבור הג'פיאס 
וממש מתחננת שזה חסד שאין כמוהו וכי משמיים שלחו אותה אמש לסדנא שלנו.
הערב יורד ואנו בדרכינו עם הנהגת שלנו נוסעות ונוסעות כבר מעל שעתיים ביערות מחוץ לניו יורק, 
שמא אבדנו בדרך? טלפונים הלוך וחזור בין הנהגת והמארגנת, לאחר מאמצים והסברים הגענו 
באיחור גדול לישוב מבודד בין היערות, )זה הרגיש כמו סוף העולם( אל אולם גדול שבו ישבו 
והמתינו לנו בסבלנות מופתית 041 נשים עטויות כיסויי ראש מלאים בסגנון חסידי.
הסדנא הייתה מרגשת וסוחפת , שיתוף הפעולה היה מלא , התלהבות הכללית של נשות הקהילה 
גרמה לי לסחרחורת אושר קלה תוך שעברה לי מחשבת הודיה בראש: "תודה בורא עולם שהסכמנו 
לבוא".
במהלך הסדנא סיפרתי בעילום שם את סיפורה המרגש של בטי, תוך דגש על כוחו המופלא של 
הצחוק – מתנת שמים, המסוגל להביא לנו ישועות שכאלו גם בתחום שלום הבית.
לקראת סוף הסדנא תוך שאני נפרדת מהנשים המקסימות האלו , תוך שהן מספרות לי על עולמן 
המיוחד בקהילה הזו, ניגשה אלי אישה נרגשת וחיבקה אותי בחום ובדמעות מספרת לי: "אני רוצה 
להודות לך באופן אישי , האישה שסיפרת עליה, בטי, היא האמא שלי" !
כשחזרתי ארצה, התקשרה אלי בטי היקרה לספר לי ששמעה בהתרגשות על פגישתי עם ביתה 
בקהילה המרוחקת הזו, איך נעשה חיבור שכזה ב"ממש סוף העולם" ! ובעיקר כדי לומר לי: "אנא 
המשיכי להפיץ את סיפורי כדי לזכות את הרבים".