פינת "פרשה צוחקת" יוגה צחוק בפרשת השבוע - כל שבוע !
מאת ציפי דגן
בגירסת שמע גם בקבוצות הוואצאפ הצוחקות
בפרשת מטות – נלמד על נדרים והטיות
ואיך הצחוק מצמצם דאגות ומטה את חיינו לטובה
בפרשת מטות נאמר: ( במדבר ל' ב' – ג' ) " וַיְדַבֵּ֤ר משֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה: אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה ".
רש"י מפרש שכאשר אדם נודר נדר, כלומר לוקח על עצמו איזה איסור עליו להיזהר שלא יחמיר עם עצמו, שלא יאסור את המותר ויתיר את האסור. לא יחל דברו: כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין, לא יהפוך את דיבורו מקודש לחול. כי אם חלילה אדם נודר משהו על עצמו, הוא חייב לא לחלל את מה שנדר. אומר הרבי מלובביץ, מסתבר שאפילו המילים והמעשים היום-יומיים ביותר שלנו צריכים להיות חדורים בכוונות טהורות. אדם שנודר נדר ומחמיר עם עצמו על דעתו, זה ממש לא בטוח שזו כוונת בורא עולם, וייתכן שזה בכלל חילול החיים הנורמליים. הנטייה האנושית הזו להחמרה עלולה לחלל את קדושת החיים.
כשאני נודרת נדר אני כאילו מצמצמת את עצמי למקום צר יותר, כך מסבירה הרבנית ימימה מזרחי, אני מורידה מעצמי, מדירה מעצמי. למשל אם אני נודרת לתת 200 ₪ לצדקה אם איוושע במשהו, אני כמו נהיית יותר צרה ונהיה מקום לישועה שתגיע. גם כשאני מחליטה לצחוק את הדאגות שלי, אני מצמצמת את מקום הדאגה לטובת הצחוק המחזק והמרגיע אותי ומסייע לי להתמודד טוב יותר.
כהרגלינו, נטמיע את המסרים ע"י חווית היוגה צחוק, דרך מוח ימין שלנו.
*תרגיל צחוק הצימצום
נבחר את אחת מהדאגות שלנו, שלא נדע. נאחז בה לכאורה, בשתי הידיים שלנו. נאמר בפה מהי הדאגה הזו. כעת נתחיל להזרים אליה גלי צחוק תוך כדי שאנו מכווצים ומצמצמים אותה עם כפות הידיים. למשל, הדאגה לפרנסה. נצחק ונכווץ, נצחק ונכווץ, חה חה חה חה חה ! עוד ועוד עד אשר הדאגה נעשית קטנה קטנה בין כפות הידיים, ובו זמנית הצחוק גדל וגדל ומתרחב. כל הכבוד!! נשימות.
הר' ימימה מזרחי מחברת את הנטיה האנושית הזו לשם הפרשה - מטות, והיא אומרת : ה' נתן בעולם יכולת אנושית להטות מציאות לכאן או לכאן, במצבי דאגה. באמצעות נדר שאדם מקבל על עצמו בעתות דאגה ולחץ הוא בורא מציאות! הוא מטה את המציאות לכאן או לכאן. הוא אוסר על עצמו דברים שלא נאסרו בתורה, כאילו יש לו יכולת לחבר תורה חדשה כדי לצאת ממיצר. פר' מטות זה מלשון נטיית האדם להטות את המציאות שלו ע"י הכרזות ונדרים המופיעים גם כן בפרשה. אני רואה בזה אזכור לחשיבה היוצרת מציאות. בואו נצחק ונגרום להטיית מסע חיינו לכיוון החיובי האופטימי.
*תרגיל צחוק ההטיות
נעמוד ישר ונפרוש את זרועותינו לצדדים. נתאר לעצמינו בדמיון, כי מצד ימין נמצאים כל הדברים הטובים בחיים. כל החלומות המתגשמים שלנו השמחות, ההצלחות השפע ועוד. בצד שמאל נתאר לעצמינו בדמיון נמצאים חלילה הדברים הפחות טובים, אכזבות, כישלונות, עצב ועוד שלא נדע. אפשרות נוספת היא ממש לכתוב אותם על דף בשתי עמודות, ולהניח את הדף לפנינו על שולחן.
נעמוד ישר ובעזרת רפלקס הצחוק שלנו נתחיל להטות את עצמנו לצד ימין, תוך כדי אמירה או חשיבה על כל האוצרות הנמצאים שם. לאט לאט בקצב ובהדרגה נחשוב על כל אוצר שכזה, נצחק ונטה את הגוף ימינה. ונחזור למרכז. כעת מותר לחשוב לרגע על משהו מהדברים המונחים מצד שמאל, ונצחק מעט שמאלה, לא הרבה מדי. כעת נטה מחשבותינו שוב לאוצרות אשר בצד ימין, מגביר את צחוקינו ונטה בחזרה את זרועותינו לצד ימין. וכך בזה אחר זה עד שנעבור על כל הרשימה. חה חה חה חה ! יפה מאד!!
הרבנית ימימה מזרחי המציאה את המושג המדהים : הריבוע הלא צבוע על סמך ההלכה, לפיה, יש להשאיר ריבוע לא צבוע בבית מול הכניסה כזכר לחורבן הבית.
הריבוע הלא צבוע מסמל אצל כל אחד את מה שחסר לו בחייו חלילה. לכל אחד יש ריבוע לא צבוע כזה. בימי בין המיצרים יש סגולה לבקש כל יום ב 12:30 בצהריים בקשה להשלמת הריבוע הלא צבוע הזה בתוספת דמעה.
הצחוק הפותח את הלב מסוגל להוזיל לנו בקלות גם דמעה. תנסו ותדמעו !
תרגיל צחוק הריבוע.
נצייר ריבוע דמיוני באוויר, ביד אחת , ביד השניה נצבע אותו ע"י צחוק צבעוני, נעזר ב"מברשת" גדולה דמיונית, אשר אתה נצבע צחוק גדול וכובש. במכחול קטן - נצייר ניצוצות של צחוק רבים רבים ולבקש תוך כדי, פרנסה, זיווגים, בית, בריאות, שמחה ועוד.
בברכת שבת עם הטיות חיוביות
באהבה ציפי דגן
לתרגול והאזנה לפרשה
כולל תרגילי הצחוק
נא לחצו כאן
.png?sopC=1418576697965)
